מבט מהיציע: קרית שמונה – בני יהודה

גם השבוע יצאתי ליציע כדי להעביר לכם את התחושות שלי מהקהל.
אז ככה, עם המון רצון ותקווה הגיעו אוהדי עירוני איתוראן קריית שמונה למשחק אמש מול בני יהודה.
לפני המשחק ובפתיחה הייתה אווירה קלילה למדי, הקהל בכלל לא היה לחוץ והיו בודדים שאפילו זלזלו ביריבה שמקומה שתי נקודות בודדות מעל הקו האדום.
חולפות הדקות והאוהדים בכחול לבן מבינים שזה לא צחוק ויש יריבה די חזקה שלא נופלת מהקרייה באף קריטריון.
בני יהודה מגיעה למצבים והלחץ הולך וגובר בקרב יושבי היציע, כשבדקה ה-37 ולאסקיס חלוץ בני יהודה כובש לשערו של איתמר ניצן.
דממה שוררת ביציע, אך יש עוד זמן ויש עוד תקווה. הקהל היחסית דל שהגיע למשחק בכחול ולבן ממשיך לדחוף את הקבוצה עד לסיום המחצית.

בזמן המחצית הסתובבתי ביציע ושמעתי את חוסר שביעות הרצון מהיכולת של הקבוצה. היו גם אופטימים שלמרות האכזבה האמינו שמאוד הגיוני ולגמרי אפשרי לחזור למשחק ואולי אפילו לנצח.
אך לצערי לא כך קרה. אמנם הקבוצה יצאה למחצית השניה ברוח שונה, אבל גם זה לא עזר.
הייתה תחושה שזה פשוט משהו מלמעלה שמונע מהכדור להכנס לשער. קריית שמונה מכתיבה את הקצב ומגיעה למספר מצבים אך לא משכילה לנצל אותם.

"זה פשוט לא היום שלנו" אמר אחד האוהדים, אוהד אחר השיב לו "עם קבוצה שמשחקת ככה אך יום לא יהיה שלנו".
זוהי שיחה שמשקפת את תחושת האכזבה הכעס וחוסר האונים ששררה ביציע.

מגיעות הדקות האחרונות וחלק מהקהל מביע את חוסר שביעות הרצון מיכולת הקבוצה וקורא בוז לעבר השחקנים, חלק אחר הולך הביתה.
המשחק מסתיים ורוב הקהל שנשאר ביציע מכבד את השחקנים בנוכחותו.

חבל לי שכך מסתיים ערב שהתחיל בתחושות חיוביות,
נקווה לתקן במשחק הבא.
תגיעו למגרשים, צריך אתכם!

כתב: אביב אסור